נפש אוהבת רגועה ובטוחה

כשאני חושבת על אביב אני חושבת על אופטימיות, על חיוך גדול, על כתפיים רחבות (תרתי משמע), על יציבות ורוגע.

כשאני חושבת על אביב אני חושבת על אבא שכל כך אוהב את המשפחה שלו, שגאה בהם מאוד, שחושב כל הזמן איך לתת להם יותר, איך לתמוך, איך לכוון. שלאט לאט מבין שהגוזלים שלו גדלים ושצריך לשחרר בשביל שהם יפרחו, ילמדו ויתנסו. לכן הוא עושה את זה ברגישות, בהכוונה, בקשב רב ובאהבה גדולה.

כשאני חושבת על אביב אני חושבת על מלח הארץ, ששולח לי תמונות של שקיעה, של שדות, של חופש, של ילדים מחייכים, של נפש אוהבת רגועה ובטוחה.

כשני חושבת על אביב אני יודעת שהוא האדם שלימד אותי, עוד כשהייתי מתכננת צעירה, איך לחשוב כמנהלת פרויקטים. הוא הראשון שאתגר אותי בשאלות קשות של ראיית תהליך התכנון כפרויקט שיש לנהל. לא רק יצירה, תכנון וחשיבה על העתיד שאותם אביב אהב מאוד מאוד, אלא גם ההבנה שבשביל שהדברים באמת יתממשו חייבים לנהל את תהליך התכנון, כמו כל פרויקט. הוא הכווין אותי איך ומה לשאול, באיזה כלים להשתמש ואיך לצקת תוכן תהליכי ניהולי לעולם התכנון הפיזי. הוא נתן לי את המשענת והבטחון לקחת את כל אלו קדימה.

כשאני חושבת על אביב אני חושבת על פרופורציה, על הקשבה והכלה בלי התלהמות, בלי להתרגש, בסוג של קבלה ובגרות. בגרות כזו שחוזרים אליה ונזכרים בה כשרוצים להירגע.

כשאני חושבת על אביב אני נזכרת מיד בסבלנות והרגישות שלו לדברים הקטנים, לדברים החשובים באמת של החיים. אני מבטיחה לעצמי לשמור על מה שהוא ניסה לייצר כאן – סביבה נעימה עבור אנשים טובים שאוהבים את הארץ, את המדינה ואת הטבע.

יהיה זכרו ברוך

שני חינקיס