סביבה, תכנון
שימור עצים בוגרים בהתחדשות עירונית
התחדשות עירונית הפכה לכלי מרכזי לחידוש אזורים צפופים, מיושנים ולעיתים מוחלשים – היא עתידה לקדם את האזור המתחדש ואת תושביו באמצעות מבנים ותשתיות משופרות לצד אוכלוסייה חדשה שתגיע. אולם ההתחדשות כרוכה באתגרים רבים כולל מורכבות קניינית, צפיפות בנייה, תשתיות מיושנות, קשיי מימון, אי וודאות כלכלית, קושי במימוש זכויות בנייה, התנגדויות תושבים ושיקולים סביבתיים אשר אינם תמיד נלקחים בחשבון. וכאשר הרשימה מתארכת נשקפים סיכונים לעצים קיימים, לעיתים בני עשרות שנים.
שילוב מוקדם של שיקולי טבע ונוף יכול לשפר את סביבת הפרויקט ואת התוצאה האדריכלית – לטובת התושבים והאזור כולו.
מה מייחד את הטיפול בעצים במתחמי ההתחדשות העירונית?
התחשבות בצמחייה ובעצים בוגרים בפרט בפרויקט התחדשות עירונית, אינה דומה להתייחסות אליהם בכל פרויקט בנייה אחר. התחדשות עירונית נועדה לחדש אזורים ותיקים באמצעות הריסה ובנייה או חיזוק מבנים קיימים. היא מוסיפה דירות חדשות, מגדילה את הצפיפות, משפרת תשתיות, ומרעננת את המרחב הציבורי – כאשר מטרת העל היא לשפר את איכות החיים בשכונות קיימות מבלי להתרחב לשטחים פתוחים או מגרשים נוספים.
מעצם ההגדרה והמטרה עולה כי העצים – פעמים רבות וותיקים כגילם של המבנים – מהווים חלק בלתי נפרד מאזור הבנוי בצפיפות לצד תשתיות ישנות וקווי בניין שלפעמים לא ניתן לשנותם. לעיתים לאתגרים אלו נלווים גם טופוגרפיה מאתגרת, קיר תומך או מדרכה צרה, ובפריפריה או באזורים מוחלשים סובלים הפרויקטים גם מהיעדר תקציב לפתרונות טכנולוגיים או תכנוניים מתקדמים. וכך, שבעוד שבפרויקטי בנייה במרכז הארץ או באזורים חזקים כלכלית ניתן למצוא פתרונות טכנולוגיים ולשלב יועצים כבר בשלבים מוקדמים – לטובת שימור או העתקת עצים בתנאים מתאימים – הרי שבפרויקטים של התחדשות בפריפריה ובאזורים מוחלשים הפתרונות מוגבלים, התקציב מצומצם, והנטייה להקריב את העצים למען מקסום זכויות הבנייה הופכת למציאות שכיחה.
דווקא באזורים אלו, כאשר יש צורך בשימור אלמנטים סביבתיים כדי להעשיר את השכונה המתחדשת, נדרש איזון בין צרכים כלכליים לבין שמירה על עצים בכלל ועצים ותיקים בפרט. חשיבה יצירתית, תכנון מוקדם ושילוב מקצועי של אגרונום אשר יבצע סקר ערכיות מקדים לתכנון יאפשרו למצות את החוק, לשמר את המרכיבים הירוקים שנשארו ולהגדיל את הסיכוי לשמור על האיזון.
מה קובע החוק בנושא?
חוק התכנון והבנייה, פקודת היערות ונוהלי משרד החקלאות מחייבים ביצוע סקר עצים בכל פרויקט חדש בו יש עצים בוגרים: עצים אלו אינם ניתנים לכריתה, העתקה או פגיעה אלא באישור פקיד היערות. הסקר מדרג את העצים הבוגרים לפי ערכיות נמוכה, בינונית, גבוהה או גבוהה מאוד באמצעות שיטת ניקוד (0-20), וממליץ על שימור, העתקה או כריתה. ההכרעה הסופית ניתנת בידי פקיד היערות המספק רישיון לכריתה או העתקה של עץ בוגר גם במגרש פרטי, אך בפועל, פעמים רבות מוגשות אליו ההמלצות רק בשלב מאוחר – כשהתכנון כמעט סופי וקשה לשנותו.
האם העתקה היא פתרון?
העתקת עצים נתפסת לעיתים כפשרה “ירוקה” שמאזנת בין צורכי הפיתוח לבין שמירה על העצים הקיימים בתחום התכנית. אך במציאות, מדובר בתהליך יקר, מורכב ועתיר אי ודאות. לפי נוהל העתקת עצים של משרד החקלאות, יש לבצע בחינת היתכנות מוקדמת, הכוללת שורה ארוכה של שיקולים: מצב בריאותי של העץ, קוטר, גובה, סוג העץ, עומק שורשים, קרבת מבנים, עונה מתאימה, זמינות שטח חפירה, נגישות לכלי הרמה ועוד.
רק לאחר שקלול הנתונים, ניתן להעריך אם לעץ יש סיכוי לשרוד את ההעתקה ולהיקלט במקום אחר. במקרים רבים עצים ותיקים, או כאלו ששורשיהם חדרו עמוק לקרקע, אינם מתאימים לכך. לפי הנוהל “העתקה צריכה להיות פתרון למקרים מיוחדים בלבד, כאשר אין אפשרות לשמר את העץ במקומו בשום דרך אחרת – וגם אז, רק אם קיימת היתכנות גבוהה לקליטה מוצלחת” (נוהל העתקת עצים, משרד החקלאות, 2018). לכן, חשוב להדגיש: העתקה אינה תחליף לשימור תכנוני מראש, אלא פתרון חריג, שמומלץ להשתמש בו רק לאחר מיצוי כל האפשרויות האחרות.
למרות החקיקה והנהלים, רישיונות כריתה ניתנים, האכיפה מוגבלת, ולפעמים גם פעולות השיקום שנדרשות על הנייר אינן מתבצעות בפועל. גם מבקר המדינה קבע כי “כ- 95 אחוזים מבעלי רישיון הכריתה אינם מבצעים את הנטיעה החלופית” (הארץ, 22/7/2025). כך נוצר פער בין כוונת המחוקק – שימור עצים ותיקים במרחב העירוני – לבין המציאות בשטח. בפרויקטים להתחדשות עירונית המצב מורכב ומאתגר, ולעיתים גורר טעויות אשר ניתן להימנע מהן.
טעויות נפוצות בפרויקטיי התחדשות עירונית
כאמור, מכלול האתגרים החלים על פרויקטים של התחדשות עירונית דוחקים פעמים רבות את ‘בעיית העצים’ לתחתית סדר העדיפויות כאשר העתקתם נחשבת לסוג של יציאה לידי חובה. התוכנית הראשונית מגובשת תוך התעלמות ממגבלות השטח בפועל (למשל עץ סמוך לתשתית או בניין קיים) ובמקרים אחרים מבוצע סקר העצים מאוחר מדי, והכל תוך הנחה ש’ימצא פתרון בהמשך’. אולם הבעיה נובעת מחוסר הבנה של תרומת עצים לפרויקט מבחינת צל, אסתטיקה וערך מוסף לתושבים.
אפשר לתכנן אחרת
בעולם אידאלי פרויקטים של התחדשות עירונית יהיו משופעי תקציב, מומחים ותכנון ירוק. גם אם אנחנו עדיין לא שם, ניתן כיום לבצע שינויים בתהליך התכנון ובביצוע כבר מהשלבים ההתחלתיים באמצעות תכניות כלל עירוניות להתחדשות מגרשית וכן תכניות מכוח סעיף 64(ב) לחוק ותיקון 139 (חלופת שקד) – המאפשרות גמישות רבה יותר בשלב התכנון ומעבר מתפיסה ‘מגרשית’ לתפיסה ‘מתחמית’.
כיצד עוד ניתן לשפר את התכנון ולהתחשב בעצים קיימים:
– סיור מקדים עם פקיד היערות: מומלץ לשלב סיור בשטח התכנית המיועדת עוד לפני גיבוש התכנית. כך למשל ניתן לקבוע מה יהיה קו הבניין החדש כך שלא יפגעו העצים גם בתת הקרקע.
– סקר עצים מקדים: יש לבצע כבר בשלבים מקדימים ואפילו פרה תכנוניים תוך שילוב אגרונום במטרה להבין אילו עצים ראוי לשמר וכיצד. בסקר יאותרו עצים בוגרים ועצים מפותחים בעלי חשיבות למרקם העירוני.
– שימושי קרקע בהתאמה לעצים: לתכנן חצרות, מבנים ושבילים אשר יכילו את העצים הקיימים כבר בשלב הראשון (בניגוד לשילוב מכח החוק ברגע האחרון).
– העתקה: לשקול העתקה רק כפתרון אחרון.
המלצות אלו ראויות ונכונות אולם ללא שינוי בתפיסה ימשיכו שכונות מתחדשות רבות להיבנות ללא עצים בוגרים ומצלים, כאלו אשר הגיעו לשם עם תושבי השכונה הראשונים ואולי גם לפניהם.
ממה נובעת התפיסה על פיה הסביבה אינה קודמת בחשיבותה (הרי במדינות לא מעטות שימור עצים הוא תנאי סף לבינוי)? האם יש ארצות נוספות בהן עצים בוגרים ‘נעלמים’ בדרך?
כמי שמלווים פרויקטים של התחדשות עירונית בישראל, אנו רואים בכל עץ בוגר גם מרכיב נופי וגם נקודת מבחן לתכנון אחראי. עצים ותיקים הם חלק מההיסטוריה ומהזיכרון המקומי של החיים בשכונה שמירה הגזעים, העלווה וההצללה המבורכת מוסיפים לשכונה את ה’חלקים הרכים’ אשר כמעט ולא נותרים בה כאשר היא מתחדשת בכבישים, בטון ובנייה לגובה. אדריכלים ומתכננים שיחשבו כבר מהשרטוט הראשון גם על אופי השכונה, הנוחות, היופי ותחושת החיבור של התושבים למקום – יובילו בהצלחה תכנון שלם, חכם ובר-קיימא.
אהבתם?
קבלו את התכנים שלנו ישירות לתיבת המייל
זאת תחילה של ידידות מופלאה (:
ממש בקרוב נתחיל לשלוח לך תכנים, נתראה באינבוקס!